על הדרך | סיכום של עשור

אם לפני עשר שנים מישהו היה אומר לי שבעוד עשר שנים אהיה איפה שאני היום, כנראה שהייתי מתגלגלת מצחוק. ומצד שני, יוגה, רוחניות, למידה עצמית, כל אלה תמיד סיקרנו אותי ועניינו אותי. אולי כי גדלתי באוירה כזו של משפחה שמתרגלת מיינדפולנס עוד לפני שקראו לזה ככה, סבתא שעושה הליכות על הים ואוספת צדפים מיוחדים וגוונים של כחול, נהנית מהיופי שבקליפת התפוז, וקוראת את שירת עצמי של וויטמן; אמא שלימדה אותי להסתכל על הפרחים בצידי הדרך ועל שורשי העצים ועל הענפים, וללכת בדרך שמתאימה לי בלי לחשוב יותר מידי מה חושבת הסביבה; ואבא שלי שתמיד אמר לי לנשום עמוק ולספור עד עשר לפני שאני מגיבה, ובדרך הזויה זה מה שאני מלמדת ילדים בבית ספר - לשים לב לתגובה האוטומטית ולהגיב מתוך כוונה ולא מתוך אינסטינקט.

החיים לוקחים אותנו בדרכים שונות ומשונות למקומות הכי פחות צפויים. ג׳ון לנון אמר שהחיים הם מה שקורה לנו כשאנחנו עסוקים בתכנון תוכניות, והוא צדק. לפני 11 שנים בדיוק, כשחזרתי מאיטליה, היו לי תוכניות לקריירה בתחום שונה לגמרי. ב 11 השנים האלה, משנת 2009, החלומות שלי השתנו כל כך הרבה פעמים שאי אפשר לספור, אולי בגלל שאף פעם לא הייתי מסופקת ממה שעשיתי, ואולי בגלל שהייתי צריכה לעבור בכל המקומות האלה כדי להגיע למקום שבו אני נמצאת.

היום אני במקום אחר, יציב ונינוח עם נשימה שקטה. אולי זה בגלל גיל 40 שמתקרב בצעדי ענק (עוד שנה וחצי כמעט אבל זה מרגיש כאילו זה מחר), אולי בגלל שאני שלמה עם המקום שלי ועם הדברים שעליהם התפשרתי, אולי בגלל שהחיים שלי הם כאוס מטורף שאני מצליחה איכשהו לשחות בו בלי לטבוע ובלי אפילו להתנשף רוב הזמן - במאמץ שקט ויציב.

ואולי זה בגלל שאני מתעקשת, לפעמים קצת בכח, למצוא איזון בין עבודה לבית ובין האישי למשפחתי (על האישי אני עוד עובדת אבל אופטימית), ולא נותנת לעצמי ללכת לאיבוד בכל הבלגן הזה שנקרא חיים; אבל ברטרוספקטיבה אני מרגישה שהחיים הובילו אותי למקום שבו אני נמצאת באופן כל כך טבעי, כזה שלא יכול היה להתפתח לאף כיוון אחר, ושמרגיש לי יותר מהכל בית - נינוח ויציב, ומלא באהבה.

אז לכבוד השנה החדשה והעשור החדש אני רוצה להודות, כמו שאני מודה בכל בוקר אחרי המדיטציה, לכל מי שמאפשר לי להיות במקום הנעים שבו אני נמצאת, לילד שלי שבחר בי מכל האמהות, לכל המורים שאספתי בדרך, ולדרך עצמה, כי מי שמכיר אותי יודע שיש לי קטע עם דרכים (זה כתוב לי על היד), והרי הדרך היא היא המטרה.