מחשבות על אושר

אושר הוא נושא שאני מתעסקת בו הרבה במחשבותיי, צופה בסרטים*, קוראת וכותבת עליו כבר די הרבה זמן. אולי אני מנסה להגדיר אותו לעצמי, אולי אני מנסה להבין למה אני מאושרת למרות שהחיים שלי לא הלכו כמתוכנן (בלשון המעטה), אבל האמת היא שאני לא חושבת שאפשר להגדיר אושר. זה רגש כל כך פנימי ועמוק שאני באמת מאמינה שאי אפשר להגדיר אותו, אפשר רק להרגיש.

אז מה זה אושר ואיך בכל זאת אפשר לתאר אותו? רוב האנשים מנסים להגדיר את האושר ע"י הדברים החיצוניים שמזינים אותו: הילדים שלנו, בני זוג, חברים, קריירה, אבל האם הדברים שמזינים את האושר הם אלו שמגדירים אותו? אם זה היה נכון כולנו היינו מאושרים מאותם הדברים אז כנראה שזה לא ככה. לא כולנו רוצים ילדים, לא כולנו אוהבים את אותם הדברים ולא כולנו נהנים מאותם תחביבים או נמשכים לאותן התכונות אצל בני הזוג. אז מה גורם לנו להיות מאושרים? הדברים היפים בחיים, הדברים הטובים שקורים לנו, רגעים קטנים שאנחנו יודעים להוקיר. החיוך של הילד שלי עושה אותי מאושרת. שירים נוסטלגיים גורמים לי להזכר ברגעים קסומים שחוויתי. חוויות שחוויתי עם אנשים קרובים יותר או פחות נשארים כזיכרונות יפים שכשהם עולים בי אני מוצפת ברגש של אושר. אבל החוויות האלה הן רגעיות.

בתרבויות שונות במזרח מדברים על אושר במונחים קצת אחרים. אושר כהרגשת רווחה, הרגשה נעימה כזו, של טוב. לא מדובר פה על רגשות עזים של אושר עילאי, אושר עילאי לא יכול להתקיים ליותר מרגע אחד כי גם אם החיוך של הילד שלי עושה אותי מאושרת, הוא לא מחייך 24 שעות ביממה, אבל זה לא אומר שאני סובלת בשאר השעות. אושר עילאי מגיע מהרגשה של סיפוק, סיפוק של תשוקה. ברגע שקניתי כרטיס להודו הייתי מאושרת, כי רציתי את זה כל כך הרבה זמן. וכשהגעתי להודו הייתי מאושרת, וכמעט כל זמן שהותי שם הייתי מאושרת. כמעט כי חלק מהזמן הייתי חולה וברגעים מסוימים הטרידו אותי ברחוב, אבל החוויה הכללית היתה חוויה של אושר שמורכב מרגעים של אושר עילאי לצד רגעים של סבל במידה זו או אחרת (תנסו אתן להיות לבד בהודו עם דלקת ריאות ווירוס בטן!) אבל גם בתוך הסבל היו רגעים מדהימים. היה לי יום הולדת כשהייתי לבד בהודו, בשלבי התרוממות מהמחלות. לא היה לי אומץ לאכול משהו שהוא לא אורז ואפשר להגיד שחייתי על מים רותחים עם ג'ינג'ר ולימון, וביום ההולדת שלי החלטתי שאני כבר בסדר ואני הולכת לטייל. לא הצלחתי לעשות הרבה אבל הגעתי לבית קפה ברישיקש עם נוף של הגנגס. התיישבתי לי ליד החלון, הסתכלתי החוצה, נשמתי עמוק ולגמתי מכוס הזכוכית עם המים הרותחים. חוויתי את הרגע והייתי מאושרת. זה לא היה אושר עילאי כי כאבה לי הבטן והשתעלתי כמו הזקנים באוטובוס, אבל הסתכלתי על כל היופי מסביבי והיה לי טוב.

אושר הוא רגש שיכול להיות מוזן מגורמים חיצוניים אבל הוא לא חייב להיות תלוי בהם. אושר הוא רגש אבל הוא גם סטייט אוב מיינד. אם נחליט להיות מאושרים נהיה מאושרים. אם נבחר להסתכל על היופי, על הטוב, על הנוצץ, אם נבחר ללמוד מהבוץ, מהקוצים, מהמכות (המטפוריות), ואם נבחר להגיד תודה על כל אלה, נהיה מאושרים.

חיים מושלמים יש רק בפייסבוק ובאינסטגרם. כולנו עברנו דברים וסביר להניח שנעבור עוד, מה שחשוב הוא ללמוד מהרגעים הקשים ולהשתמש בהם כדי להעריך את הרגעים הטובים. אז קחו רגע, תנשמו עמוק, תהיו לרגע (just be). תרגישו. תחשבו על כל הטוב שיש לכם (לכולנו יש טוב, צריך לדעת לאן להסתכל). אם קשה לכם להיות ברגע קחו דף ועט ותכתבו. תעשו רשימה של חמישה דברים טובים שיש לכם בחיים, חמישה דברים שאתם מודים ליקום עליהם. ואז תרימו את הראש, קחו שוב נשימה עמוקה ותסתכלו מסביב. תכוונו את המבט שלכם לצבעים, תקשיבו לצלילים, תנו ללב שלכם להתמלא בטוב ותחליטו שמעכשיו אתן מאושרות.