ירח (חלק שני)

הירח נולד בליל כל הקדושים, עגול ויפה, ומוקף בהילה זוהרת שגדלה וגדלה בכל יום שעבר.

הירח נולד והיה, ועדיין, עולם ומלואו. עולם שלם בירח אחד, שישן עם עיניים פקוחות כדי להיות בטוח שהיא שם בשבילו. ישן בעיניים פקוחות וחולם חלומות על עולם מנצנץ ולא יודע שגם בוץ לפעמים נראה כמו נצנצים כשהשמש משתקפת בו.

אחרי שנולד היא החזיקה אותו בחיקה, חיבקה ונישקה, והסתכלה עליו שעות ארוכות, לא מבינה איך נולד לה ירח מושלם שכזה. הוא נולד אחרי מאמצים שלקחו שעות מרובות של תקווה ופחד. מסתבר שללדת ירח זו עבודה לא פשוטה. היא עשתה הכל בשביל הירח שלה, שנה וחמישה חודשים מלאים בכח רצון, שיחד עם בואו לעולם היו הגראנד פינאלה של התהליך שהתחיל כשהבינה שהיא רוצה ירח משלה בכל מחיר כמה שנים קודם.

שנה וחמישה חודשים של המתנה, תקווה, ואכזבה, מעגל שחזר על עצמו כמה פעמים עד שהירח שלה הגיע אליה והחליט שהפעם הוא נשאר. ואז תשעה חודשים של המתנה ותקווה, תקווה שהפעם לא תהיה אכזבה כי אכזבה כזו תהיה קשה מנשוא. אז היא חיכתה וחלמה בהקיץ על העולם שנמצא בתוכה, ובין תקוות לפחדים עברו תשעה ירחים שלמים.

והיום היא בוהה בו וחושבת על מה יהיה כשיגדל ויהיה לירח מלא, על מה יקרה להילה, האם היא תמשיך לבהוק או שתכהה? והאם היא תוכל למלא את תפקידה כראוי ולשמור עליו כך שנצנוץ החלומות שלו לא יתגלה כהשתקפות של השמש בבוץ? או שתסביר לו שגם בשלולית עם הבוץ השוקע אפשר לראות את השמש משתקפת, ושלפעמים זה מספיק?

הוא מגלה את העולם כל יום מחדש, בין חיוך למבט, בין צלילים למראות, והיא משתדלת להראות לו את כל היופי שמסביבו: הצבעים שמשתקפים מחלון המכונית, צלילי הציפורים המצייצות, העצים הפורחים, שעל כולם מנצח הטבע הזה שבכל עוצמתו עזר לה לברוא את הירח הזוהר שלה.

היא ממשיכה להביט בו שעות ארוכות, מוקסמת ממנו, מגלה את העולם שבתוכו, את האור שבוקע ממנו כשהוא מתעורר בבוקר ושמאיר מתוכו בשעת לילה מאוחרת. היא מסתכלת עליו, הזמן עובר והירח מתמלא בידע, ביכולות וברצונות. הוא כבר לא הירח הקטן שהיה כשנולד, ההילה מתבהרת מרגע לרגע, האור מתחזק. מי יודע מה יהיה כשיתמלא, מי יודע איזה עולמות נוספים יאיר. מי יודע אם תהיה לה את האפשרות לראות אותו כשיהיה מלא ויזהר במלא עוצמתו, היא מחכה כבר לרגע אבל בו בזמן רוצה שישאר קטן.